לקראת השנה החדשה: ההייטק הישראלי גדול מאי פעם, ושברירי יותר ממה שנראה

לפי הכותרות, ההייטק הישראלי חווה שנה פנומנלית. אבל כשיושבים עם החברות שבאמת בונות, התמונה מסתבכת. שתי התמונות נכונות באותו הזמן, והפער ביניהן הוא הסיפור האמיתי של 2026, במיוחד אם אתם אלה שמנסים לבנות בתוך כל זה.

על פני השטח, הכול נראה מצוין

על הנייר, זו אחת השנים הטובות שהאקוסיסטם הישראלי ידע אי פעם. במחצית הראשונה של 2026 חברות ישראליות גייסו בערך 8 מיליארד דולר, תלוי את מי סופרים, עלייה של כ-50 אחוז לעומת אותה תקופה בשנה שעברה. וזה מגיע אחרי 2025 חזקה, שנה שבה ההייטק הוביל קרוב למחצית מהצמיחה של המשק והיווה יותר ממחצית מהיצוא. כל זה באמצע מלחמה, כשהמון אנשים היו במילואים, ובזמן שכל העולם המשיך לשאול אם ישראל היא עדיין מקום בטוח לבנות בו. התשובה שהשוק נתן הייתה כן.

אבל הכסף לא התפזר. רובו הלך לקבוצה קטנה של חברות בצמרת, כמעט כולן בתשתיות AI ובסייבר, וחלקן גייסו מאות מיליונים כל אחת. מתחתן, ההון שמגיע לחברות הצעירות דווקא יורד. ברבעון השני, חברות בשלב ה-seed והשלבים המוקדמים נשארו עם 719 מיליון דולר בלבד, לעומת יותר ממיליארד בכל אחד משלושת הרבעונים שלפני.

אני לא VC, וזה גם לא פוסט על גיוסים. אני מזכיר את זה מסיבה אחת. בשביל רוב החברות, אלה שרחוקות מהצמרת, מספר הכותרת אף פעם לא היה עליהן. הכסף עלה, והשוק דווקא נהיה קשה יותר. פחות הון, יותר תחרות, פחות סבלנות.

הסדקים שמשנים את המציאות

מתחת למספרים החזקים, כמה דברים זזים שחשובים יותר מכל סכום. הטאלנט מתחיל לזלוג החוצה. בתחילת 2026, רק כ-62 אחוז מהעובדים בחברות ההייטק הפרטיות הישראליות ישבו בארץ, לעומת 69 אחוז ב-2019, ולראשונה מזה יותר מעשור מספר עובדי המו״פ בארץ ירד.

ואז יש את הרעש. ה-AI רץ בקצב שהוא, בכנות, קצת מטורף. כל שבוע הכלים משתנים, הכותרות משתנות, ומישהו מכריז שעכשיו הכול שונה. ‘אנחנו משתמשים ב-AI’ הפך תוך שנה בערך מטיעון מכירה למובן מאליו. בשביל כל מי שבונה משהו אמיתי, החלק הקשה כבר מזמן לא הגישה לטכנולוגיה. הוא פשוט להיות מובן בתוך כל הרעש הזה.

מה באמת מכריע

החברות שאני עובד איתן לא נמצאות בצמרת הזאת, וגם רוב השוק לא. בשבילן, 2026 היא שנה קשה יותר, רועשת יותר וסלקטיבית יותר, לא קלה יותר. לקונים ולמשקיעים יש מבחר, ומה שהם מחפשים מתחת לתווית של ה-AI זה שני דברים: moat אמיתי, ויתרון בהפצה.

דווקא בדבר השני מייסדים נופלים שוב ושוב. יתרון בהפצה הוא לא growth hack. הוא לדעת בדיוק למי אתם מיועדים ולמה בוחרים בכם, ולהפוך את זה לברור בכל נקודה שבה מישהו מסתכל עליכם, עוד לפני שהוא בכלל מדבר איתכם.

החלק שלא משתנה

תורידו את מספרי הגיוסים ואת כותרות ה-AI, ומה שבאמת חשוב לא זז ממקומו. אתם בונים מוצר אמיתי, אתם מספקים ערך אמיתי לאנשים אמיתיים. אם זה לא קיים, שום דבר אחר לא יציל אתכם. ואם זה כן קיים, רוב הרעש מפסיק להיות משמעותי. זה מה שאני נאחז בו לקראת השנה החדשה. היסודות נשארים יציבים גם כשהכול מסביב זז מהר.

משאלה אחת לשנה החדשה

ובנימה אישית, יותר מהכול אני מקווה שזו תהיה השנה שתסמן את סוף המלחמה. שנה של ימים שקטים יותר. ובתקווה, גם הנהגה חדשה למדינה הזאת, כי יותר מתמיד אנחנו צריכים אנשים שפויים, תקשורת כנה וקרובה, ופשוט שקט לעבוד, לבנות ולצמוח.

שנה טובה.

מקורות: גלובס, כלכליסט/CTech, ודוח ההייטק הישראלי השנתי של Startup Nation Central לשנת 2026.